מטלת קריאה-אשמת הכוכבים

מגיש:יהלי נוימן

כיתה: ז'4

ספר: אשמת הכוכבים

1. עלילת הסיפור עוסקת בשני נערים (הייזל בת ה- 16 ואוגוסטוס בן ה- 17) חולי סרטן שנפגשו במקרה בקבוצת תמיכה.

הייזל היתה מאד חולה וחסרת שמחת חיים. היא לא אהבה להגיע לקבוצה כי הרגישה שאין לכך השפעה ועזרה.

רק לאחר שאוגוסטוס הצטרף, פתאום הרגישה שיש לה עם מי לדבר ולחלוק את המחשבות שלה.

העובדה שאוגוסטוס היה אופטימי וסחף אחריו את הייזל, חיברה ביניהם והם התאהבו.

הייזל שיתפה את אוגוסטוס בספר שקראה, ספר שסופו לא ברור.

השניים ניסו ליצור קשר עם הסופר ולהבין את סופו של הסיפור, אך ללא הצלחה.

לאחר מספר חודשים נפטר אוגוסטוס מהמחלה הקשה ולהייזל היה קשה עם האובדן.

סופו של הספר מסתיים בעצב רב - אוגוסטוס מת. נער שהיה אופטימי ומצחיק, שאהב את החיים ונלחם עבורם נפטר.

ישנה ציפיה לסוף טוב בכל רומן שכזה. וכאן גם אחד הגיבורים מת וגם נשארו שאלות שלא נענו:

·         האם הייזל גילתה שסוף הסיפור היה אופטימי כפי שציפתה.

·         האם הייזל החלימה.

·         האם הייזל שמרה על האופטימיות

2. תמונת הגיבורים מחובקים מתאימה לספר שקראתי.

ראשית, היא מביעה את התמיכה של שני גיבורי הסיפור אחד בשנייה.

שנית, משקפת את האופטימיות של הגיבורים למרות המחלה הקשה.

שלישית, רלוונטית למספר ארועים שקרו במהלך הספר.

התמיכה באה לידי ביטוי בכמה אירועים:

·         בפגישתם הראשונה אחז בידה ותמך בה ("אוגוסטוס רכן לעברי והציע לי לאחוז בזרועו, אז אחזתי. האצבעות שלי נכרכו סביב שריר הזרוע שלו")

·         כשהבינו שסוף הסיפור לא ידוע, חיבק אוגוסטוס את הייזל וניחם אותה ("אוגוסטוס המשיך לחבק אותי, מגונן היד שלו על צד הפנים שלי")

·         כשהייזל שכבה מחוסרת הכרה בבית חולים ("פשוט החזקתי לה את היד וניסיתי לדמיין את העולם בלעדינו ובמשך איזו שנייה אחת הייתי בן אדם מספיק טוב לקוות שהיא תמות, כדי שהיא לעולם לא תדע שגם אני בדרך")

הסיפור שכל כך התאמצו לגלות את סופו, הוא בעצם משל של החיים שלהם ושל חולי הסרטן.